מבין אלפי הפרויקטים, העבודות והסטודנטים שנתקלתי בהם בחודש שעבר, במסגרת מסעותי בתערוכת הבוגרים ברחבי הארץ, הייתה עבודה אחת שלא עזבה אותי. באופן לא מפתיע זה קרה באחת המחלקות לתקשורת חזותית, ובאופן ספציפי יותר – בשנקר. זו לא עבודה מדהימה שמפילה אותך לרצפה ברגע שאתה רואה אותה. להפך: היא דרשה ממני השתהות קלה כדי להבין מה אני רואה, אבל זו אחת הגדולות שלה – לא יותר מדי כדי שאני לא אמשיך הלאה לפרויקט הבא.
העבודה הזו, "העולם על פי _____", פרויקט הגמר של דניאל ויינבוש, בן 26, מנתניה, היא אחת מ-10 העבודות שמופיעות בפרויקט המצטיינים של גלריה לשנת 2013 בתחום התקשורת החזותית.
הנה כמה מילים על הפרויקט:
פרויקט הגמר של דניאל ויינבוש נולד בעקבות קוצר הראייה שהוא סובל ממנו, והרצון שלו לבחון מגבלות בראייה כשהן מגיעות לתנאי קיצון. הפרויקט עוסק באופן שבו מגבלות כמו סדר, כיוון קריאה וטווח משפיעות על הדרך שבה אנו תופסים את הסביבה. ויינבוש בחן ארבע צורות ראיה של ארבעה מכשירים – פקס, מעלית, קורא תקליטורים וקורא ברקוד – שמשתמשים בעיניות אלקטרוניות שתפקידן זהה לעיניים אנושיות. כל מכשיר נבחן לפי אופן הפעולה של העינית האלקטרונית שלו, והדימויים המוזנים אליו בשלוש מדיות (דו מימד, וידאו ותלת מימד). התוצאה היא תרגום חזותי מקורי לתפיסת המציאות של מכשירים אלו, כל אחד לפי מגבלותיו, שמצליח להיות גם תקשורתי וגם אמנותי בעת ובעונה אחת.
"נקודת המוצא של הפרויקט מקורית וחכמה, גם אם קצת הזוייה", אומר קובי פרנקו, מנחה הפרויקט. "האתגר הראשון היה בפיתוח שיטה יחודית לכל מכשיר המתבססת בחלקה על נתונים מתמטיים ובחלקה על מערכת החלטות צורניות. האתגר השני היה שכלול השיטה להמחשה בדו-מימד, תלת-מימד ובייצוג בתנועה על ציר זמן. התוצאה היא פרויקט נסיוני עם דגש על מחקר צורני, תקשורתיות ובתיבול הומוריסטי קל, כל מה שפרויקט מצטיין צריך".
והנה דוגמה.
כולנו מכירים את הדימוי שבראש הפוסט.
ככה רואים אותו מכשירי החשמל של ויינבוש:
קורא דיסקים
מעלית
פקס
וברקוד
האמת? גאוני.
אני חושב שהפרויקט הזה מצטיין בגלל שהוא נמצא בדיוק על המילימטר, פרויקט שהוא בעת ובעונה אחת תקשורת חזותית במיטבה אבל באותה נשימה גם פרויקט קונספטואלי, אמנותי, מחקרי ומעורר השראה. זה גם פחות או יותר מה שאני חושב על שאר הפרויקטים ברשימה.
וזה מה שכתבתי בהקדמה לפרויקט המצטיינים:
הסיבה שבגללה נבחרו דווקא עשרת הבוגרים הבאים לרשימת המצטיינים של “גלריה” בתחום התקשורת החזותית לשנת 2013, היא לא בהכרח (או לא רק) השליטה הטכנית או החשיבה הקונצפטואלית היוצאת דופן שלהם. אלה עשרה יוצרים צעירים, שמעבר לפרויקט הגמר המקורי שלהם, יהיה מעניין לשמוע מה יש להם להגיד על התרבות, על החיים ועל התחום שבימים אלה הם עושים בו את הצעדים הראשונים כאנשי מקצוע. מבחינה זו הם משקפים את הרמה הגבוהה של המחלקות לתקשורת חזותית בבתי הספר בישראל: אלו אנשים שיש להם פוטנציאל להשפיע על התרבות המקומית הרבה יותר מעוד לוגו או אפליקציה, כרזה או סרטון.
יותר מ-400 סטודנטים סיימו בחודש שעבר ארבע שנות לימוד במחלקות לתקשורת חזותית של כעשרה בתי ספר לעיצוב. זה ללא ספק מספר עצום, במיוחד אם מוסיפים אליו גם את בתי הספר שלא מעניקים תואר, אז המספר מגיע גם ל-600. האם השוק יכול לקלוט מספר רב כל כך של בוגרים? סביר להניח שלא. אבל אם בעבר לימודי העיצוב הגרפי נתפשו כלימודים בבית ספר מקצועי, האקדמיות לעיצוב שמעניקות תואר ראשון פועלות כיום בצורה שונה. כפי שאפשר לראות בעבודותיהם של הבוגרים המצטיינים, בבסיסו של התחום עומדת מחשבה מעמיקה, בין שזה פרויקט קונצפטואלי שבוחן את הדרך שבה מכשירי חשמל רואים, סיפור אישי מאויר יוצא דופן, מחקר טיפוגרפי עכשווי, מיתוג למוסד תרבות מקומי חשוב או שימוש חדש ומקורי בטכנולוגיה שמאפיינת את העידן הדיגיטלי.
